אני מתחילה לכתוב בלוג. משלי בלבד. עם עיצוב משלי. עם טקסטים שהם רק שלי.
עם תסכול ומרמור שרק אני יכולה להביא לשולחן. את זה, ואת לזניית הבשר היחידה שלמדתי להכין.
והכי חשוב בבלוג שהוא שלי – לא יתעלקו עלי יותר סוטים, או כאלה שנראים שפויים, ופשוט מגלים שהם סוטים מאוחר יותר. האם יש לי אלף איש בפייסבוק שיכולים לקרוא? ממש לא. לא יודעת מה יקרה. מצד אחד, אם אני אכתוב ואף אחד לא יכנס ויקרא ולא יהיו תגובות – וואלה, בעסה. מצד שני, אני גם ככה לא יודעת איך בודקים את כל העניינים האלה.
נ.ב זה המקסימום שהצלחתי לעצב, שחררו אותי באמא שלכם.
----------------------------------------------------------------------------------------------------------
כבר מלא זמן אני טוענת שלא כל מי שלמד קופירייטינג הוא קופירייטר. אם לא יצא לך לעבוד בתחום אחרי הקורס – אז אתה סתם מישהו שבזבז 20,000 ₪ כי הוא שנון ולא עשה עם זה כלום בסוף. מצד שני, אם את עושה קורס מניקור פדיקור – מבחינתי כבר זכית בתואר.
אבל הנה, אני "בתחום". ועכשיו אתנהל בצורתם של הקופיז. כשאהיה מובטלת – אומר שאני פרילנסר, וכשיעסיקו אותי – אחשוב שאני טובה מכולם. בינתיים, אחרי תקופה ממושכת במשרד פרסום (3 ימים), אני לא חשה בהבדל בכישרון. להיפך. הרצון להוכיח את עצמי הותיר את המוח שלי דומם, כמו טנדר גנוב ונטוש על פסי הרכבת של רמלה.
אם אני אצליח לפרגן לעצמי בעתיד למרות ההצלחות? סביר להניח שלא, מאותה סיבה שאני מסתובבת עם תחושה שאני עדיין בחורה בכיתה ח' שהולכת מכות, למרות שאני כבר מזמן בלונדינית מטופחת, ומאותה סיבה ושאני בטוחה שאני קקי של בנאדם למרות שיש לי מלא חברים וכולם חולים לי על הישבן. הצניעות, היא כדי להיחלץ ממלכודת האגו – ויש סיכוי גבוה שאנצל. אני עובדת במשרד פרסום רק עד אוגוסט.
אחרי זה – אני פרילנסרית.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------
אחרי זה – אני פרילנסרית.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------
מסתבר שגם עם הגיל החרא הזה של "צעירוּת" במקום חדש, פשוט לא עובר.
וכך, המקללת הראשית של המשרד הקודם מוצאת את עצמה יושבת ומשכלת רגליה כאילו הייתה מלכת אנגליה שממתינה לתה שלה בשעה 16:00. אני מקווה שזה יעבור לי מהר, כי אני מתגעגעת ל- "איף, באמא ש'ך", ובעיקר ל- "חרא על הפרצוף שלו למה מי הוא חושב שהוא בכלל".
גם התחום הוא חדש לחלוטין. פתאום, הפייסבוק הפך לחלק מהעבודה ואין ייסורי מצפון כשגולשים בו, וכאן המקום להתנצל שוב בפני הבוסית הקודמת שלי על השעות הרבות שביליתי בו בזמנו, ועזרו לי להתמקצע לקראת העבודה הנוכחית שלי עכשיו. מעכשיו, אני צריכה להתרגל לחפור שעות נוספות לא רק על עצמי, אלא על מותגים ומוצרים אמיתיים, שזה קטע. קטע שבא לי עד עכשיו די בקלות, אבל מעכשיו זה הקובע. אני מניחה שזה רק עניין של זמן והרגל. חבל שיש לי רק 3 שבועות להראות לעצמי מאיפה הדג משתין.
רק שמישהו יראה לי בבקשה איפה השירותים? :)
