יום שבת, 6 ביולי 2013

30 שנה. או איך למדתי להגיד- העיקר הבריאות.

ברוכים הבאים לחגיגות יום ההולדת שלי! למה חגיגות? כי אם אני כבר מכריחה את עצמי להגיד דברים לא שליליים על החיים שלי, תאמינו לי - שזאת חגיגה.

30 שנה.WTF  30? איכשהו תמיד אתה בטוח לגבי אחרים שכשהם מתבגרים ומזדקנים האישיות שלהם משתנה יחד איתם, אבל כשזה קשור אליך אתה מרגיש בן 16 לצמיתות. למרבה ההפתעה, דווקא בגילי המופלג, יש לי את האומץ לעשות ולהגיד את כל השטויות שרציתי לעשות בגיל 16 אבל התביישתי. יש שיקראו לזה ילדותיות, אני קוראת לזה "קולות של כלב ים וחתולים מיוחמים במשרד".

אפרופו חתולים, גיל 30 זאת אחלה הזדמנות ליילל ולהגיד אני לא מאמינה כמה אני זקנה! אני כל כך זקנה שהספקתי לאהוב את בריטני לפני הג'ינון, יצאתי לדייטים דרך אייסיקיו, הכרתי את צביקה הדר ללא רותי והמעטפה, ואני פאקינג כל כך זקנה שאני יכולה להשתמש במשפט הנפוץ: "אני כל כך זקנה".

אבל באמא שלכם, אני יכולה להגיד הרבה דברים, אבל עכשיו, אחרי השנים שהפכו אותי לבנאדם טיפה יותר רגוע ומאוזן, אני מבינה שמה שאני באמת צריכה להגיד (ולא באופן יומיומי כמובן, כי אז באמת שלא תזהו אותי), הוא תודה. תודה על מה שיש לי, תודה על מה שהיה לי, אבל בעיקר - תודה על זה שכל השנים האלה כבר הספיקו לעבור.

לחגוג גיל מבוגר - אבל לא לוותר על דרדס

כי איזה כיף זה להיות אחרי. אחרי הלחץ החברתי של גיל 15, אחרי השיער שלא מסתדר כל התיכון, אחרי הגברים ההזויים שיצאת איתם ולא ידעת אם הם עומדים בסטנדרטים שלך, אחרי שבכלל גיבשת לך סטנדרטים, אחרי כל השנים של הניסוי והטעייה +החפירות של מי את, מאיפה את ומה את מביאה לעולם שמיליארד איש לא הביאו לפנייך. אחרי שאת לומדת להעריך את עצמך גם כשאת לא מעריכה את עצמך באותו הרגע,  אחרי שאת לומדת בדרך הקשה להגיד את המשפט שנותן פרופורציות להכל – העיקר הבריאות. (אלא אם החתול שלך קרע לך איזה תכשיט ואת רק רוצה להתבאס יומיים על השרשרת שקנית שנה שעברה בברצלונה ואין להשיג עוד אחת כזאת ודוגרי - למי איכפת כבר מהבריאות. א-ז, זה מותר).

אז היי, קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים, אבל בגיל 30 - צריך כבר לעבור ללחם קל מחיטה מלאה ועם סיבים תזונתיים.

אז הנה כמה דברים שהפנמתי על עצמי והעולם לאחר 30 שנות ניסיון

  •  יש לי דיבור של סדרן מונית, אישיות של נהג משאית אבל אנשים שלא מכירים אותי טוב בטוחים שאני בכלל בינבה (ופונפון!)
  • לא משנה באיזה גיל, וכמה תכירו את עצמכם טוב - התשובה לשאלה "תן לי 3 תכונות חזקות על עצמך" היא "מוטיבציית יתר, כנות ואת השלישי תגלו בעצמכם". אגב גם התשובה "באמא שלכם שאלתם אותי את זה עכשיו?" עובדת. ניסיתי.
  • אני אף פעם לא אהיה היפה ביותר, החכמה ביותר, המצחיקה ביותר, המאגניבה ביותר, הרזה ביותר, המצליחה ביותר ומה לא. כל מה שנשאר לי בחיים זה להאמין בעצמי, לשאוף גבוה ולצחוק על כל מי שהוא באמת כזה.
  • 30 שנה הם לא מספיק זמן להסביר למה אהבת את ה-WWF כשהיית קטנה
  • או למה קראו לך "מור הגבר" כל כיתה ח' (כולה הלכתי מכות פעם אחת!)
  • כשהיומולדת היא עגולה החגיגות אמורות להיות הכי גדולות, אבל היופי הוא שאני לא צריכה שאנשים יגיעו מהצפון או יוציאו בוכטות על המסיבה כדי להראות לי שהם אוהבים אותי. אני כבר יודעת.
  • לא משנה כמה הקריירה שלך תטפס מעלה, גם אם תהיי מנכ"לית חשובה בעשירון העליון - עדיין תהיי מבסוטה לשים על הראש זר של ילדים בגן ביומולדת.
  • לקח לי 21 שנה להתחיל לכתוב, 4 שנים כתבתי לעצמי עד ש"למדתי" בקורס, עוד 3 שנים לקח לי לקבל ביטחון שאני אשכרה יודעת מה אני עושה בתור אשת מקצוע (וסורי למנהלים של השנים הארורות) ועוד שנתיים להיות קשוחה עם עצמי ובסופן להבין שיאללה, אני קופירייטרית.  
  • אחרי שהבנתי שאני יודעת מה אני כותבת, הבנתי שהעניין הוא בכלל איך אתה מציג את זה לאחרים וכמה פאסון אתה מצליח להכניס בפנים. פה אני עדיין מתקשה.
  • עכשיו, אחרי 30 שנה של חוויות, סיפורים ו... איף, מה לא, החלטתי שאני יכולה סוף סוף לעמוד מאחורי החלום שלי לכתוב "בלוג אמיתי" או כפי שהוא נקרא שמשלמים לך עליו כסף – טור אישי בעיתון.
  • אבל חלומות זה לא דבר קליל להגשמה, אחרת הם סתם היו נקראים "מה בא לי לעשות מחר" ובגילי (אני כל כך זקנה!) אני כבר יודעת שלדברים טובים שווה (וצריך) לחכות... נגיד – לגיל 40?






3 תגובות:

  1. מזל טוב מובירנמורבירן

    השבמחק
  2. Nice one, Mazal tov you old bitch

    השבמחק