בלונדינית בתור לרופא.

אני יושבת  בחדר ההמתנה של הרופא ונכנסת כוסית. בלונדינית. יודעת בדיוק איך להתלבש כדי שיסתכלו לה על האזורים הנכונים, עם מידת הפאסון הנכונה בשביל להיות מושלמת. "זאת צריכה רופא?  אולי היא כאן למכור איזה תכשיר רפואי? בנות כאלה לא צריכות רופא, וגם אף פעם לא כואב להן. הן מושלמות, והווייתן מסתכמת ביכולת התאמה של חצאיות - גרביונים – מגפיים ללא רבב" אני מתמרמרת לעצמי בזמן שהיא מתיישבת משמאלי. אני מחייכת אליה חיוך סמלי המביע  "אני לא מאוימת ממך, למרות שאנחנו הפכים גמורים", והיא מחייכת אלי חיוך קטן שאומר "וואלה, שיהיה לך יום טוב".

כי אצלי, כך מרגיש, הכל מקולקל. כל כך מקולקל, שאני מסוגלת לעמוד מול כיתה שלמה (היום יש יותר מ-40 ילדים בכל כיתה), לתת לכל ילד להצביע על איזור אחר בגוף ואני כבר אמצא עליו תלונה, כאב, או כל פגם ייצור אחר שהביאו אותי איתו לעולם. לצערי, גם כשאצליח להפסיק להתלונן על פרט מסוים, מיד חלק אחר בגוף צורח "ומה איתי, ומה איתייייי?"כן, גם השבוע החצאית הכחולה שהתאמתי לה מגפיים חומות צרחה עליי.

אני יודעת מה תגידו עכשיו. דבר ראשון: מור, שתיכן בלונדיניות. דבר שני, צאי מהבועה ותראי שאף אחד לא מושלם, לכולם כואב, לכולם יש תלונות ובגללך גם קראנו עד עכשיו 188 מילים מיותרות וחפרניות במיוחד.

 אבל יא מתחסדים שכמותכם, תגידו, כשאתם רואים מישהי כ"כ יפה, אתם לא באמת יכולים להאמין שיש לה יבלת ברגל, כאבי גב או שהיא קמה בבוקר ודופקת אנחה היישר מזמושץ' בפולין. ואתם גם לא רוצים. הדשא של השכן לא רק ירוק יותר, הוא גם בריא יותר, חתיך יותר והרבה יותר שלם עם עצמו.

ככה זה, אני יכולה להסתכל פנימה רק על עצמי ולדעת מה כואב או מקולקל, אבל להיות בטוחה בו זמנית שמי שיושבת מולי היא מפס הייצור המשובח ביותר. ואם לא, אז הפלטפוס שלה פחות כואב, השיער שלה פחות נושר, והגבות שלה יותר מעוצבות.

קראו לי להיכנס לרופא, סוף סוף. קמתי, לא לפני שנתתי לה חיוך קטן שאומר "וואלה, שיהיה לך יום טוב".

תודות לגיא סבג (SMIG) על הציור המושקע והמהמם כאחד.