התנצלות מראש: יש לי פחד לא רציונלי ובלתי מוסבר שכזה מ"להיות
כמו כולן". אני יודעת, איך בחורה שגרה במדינה עם 3 רשתות אופנה גדולות, 7
דוגמניות מפורסמות ושתי מנחות בטלוויזיה מפחדת לצאת כמו כולן, הרי יש כל כך הרבה
אופציות!
בכל מקרה, הפחד הלא קשור בעליל הזה, התחזק בטירוף כשהגענו לנושא
החתונה. הרי ברור לכולנו שלא משנה איזה דיג'יי/ צלם/ אולם/ רב/ אני אבחר, בסוף
כולם יגידו "איזה בעסה, השבוע יש לי 3 חתונות", ולא יצילחו להבדיל
ביניהן אחרי יומיים (אלא אם תיקרע לי החצאית או משהו, זה יחדד לכולם הזיכרון יופי).
אז הנה, אני נאלצת לתכנן לי אירוע, שבשבילי הוא מיוחד, אבל בשבילכם הוא ממש ממש
גנרי, ואני מתמודדת עם זה יפה עד כה.
כשהגעתי לנושא השמלה, נורא פחדתי שאני לא אמצא משהו שירגיש לי רק שלי.
הגעתי למסקנה שכל עוד אני לא אשים חליפת ניטים סגולה ומבריקה לחתונה – אני פשוט
אראה כמו כלה=כולן, ואין מה לעשות בנידון, אז המטרה שלי הייתה לחפש שמלה שאני
ארגיש בה הכי נוח ואני, ולא ארגיש מחופשת - נניח כמו רון שחר בתפקיד מנחה כריזמטי.
מה שכן, ברשימת הדרישות הדמיונית שלי, גם הוספתי שאני לא מוכנה להוציא
יותר מארבע אלפיות על השמלה. אז הוספתי. עשיתי פעמיים את הסיבוב ברחוב דיזינגוף
הנודע לשמצה, יש לציין שמצאתי כמה שמלות עד 5,000 ש"ח, אבל מה, אם תהיה לך
בטנונת הכי קטנה + תחליטי במקרה לשבת - הכרס שלך תקפוץ לבקר, כי השמלות האלה הן
בלי בגד גוף/מחוך/משהו שיתן את האשליה שאת הבחורה הכי מהממת בחדר. אז כן, מצאתי
שמלות במחיר טו-אוב עם מחוך ב- Bridal shop אבל עשיתי טעות. התאהבתי מראש.
התאהבתי בשמלה ממקום אחר עוד מאתר האינטרנט, והיא השמלה הראשונה
שהלכתי למדוד, כך שלא משנה איזו שמלה שמתי על עצמי – תמיד השוויתי אותה לשמלה
שאהבתי עוד מההתחלה. ד"א, תארו לכם את הפרצוף של המוכרות/גייז בחנויות,
שנכנסתי וביקשתי מהם שמלה ללא תחרה. כמעט בעטו אותי החוצה, בצורה מתנשאת, כמובן.
בסופם של יומיים, המחשבה שעם תחושות בטן לא מתווכחים רק הלכה והתחדדה - והלכתי על השמלה הראשונה.
 |
| לא באמת ציפיתם שאני אשים פה תמונה של השמלה, נכון? |
תופים בבקשה: שמלה של לימור רוזן, מעצבת
יחסית חדשה ובגילי, שאני רק יכולה לקנא בה שבגיל כזה היא כבר יודעת כל כך טוב מה
היא רוצה לעשות עם החיים שלה, ועוד עושה את זה מעולה. ועכשיו אפרט למה אהבתי את השמלה כל כך: יש לה כיסים.
כשראיתי את השמלה באתר, אמרתי לעצמי ש"מי אני שלא אקפוץ לבקר מעצבת שמלות כלה
שיש לה את הביצים לתפור שמלה עם כיסים". ואכן, זאת השמלה שבחרתי, היא קלילה
וכיפית, מה שמסביר את העובדה למה בחורות מהארץ כמעט לא בוחרות את השמלה הספציפית
הזאת, (לפי ההסבר של לימור), אלא הולכות על משהו הרבה יותר חתונתי.
אבל הנה, מצאתי שמלה עם כיסים, חגורה מגניבה, כפתורים מוזהבים. מצאתי שמלה
שמכילה את התקופה שהייתה לי בכיתה ט' שהלכתי מכות וטיפסתי על עצים, מצאתי שמלה
שמכילה את הרצון שלי להגיד "מה קורה, גבר" לכל האורחים בחתונה, שמלה
שמכילה את האופי האנטי שלי, למרות שהיא לבנה לחלוטין ונראית כמו שמלת כלה, ופשוט
שמלה שמכילה את היותי מור, בחורה עם עיהפחדים לא הגיוניים לחלוטין, שרוצה להרגיש
כמו עצמה בחתונה שלה.
אז נכון, אנחנו מדברים פה על סכום מעל 6,000 ש"ח, אבל הוא סכום סביר
לחלוטין בהתייחס לשאר השמלות ברחוב דיזינגוף (לא תמצאו את החנות של לימור על הרחוב
עצמו, מתוך עיקרון, שזאת בדיוק רמת האנטי שאני מכבדת), ובאמא שלי, לא קיבלתי הנחה
(כוסאומו כבוד!).
מאחלת לכולכן למצוא את השמלה שמכילה אתכן, גם אם היא נפוחה, צמודה, מפוצצת
תחרה, עשויה מסאטן, או אפילו סגולה עם ניטים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה