מספיק עם הספקים!

זהו. אני עמוק בביזנס של  הספקים. לבחור ולתמחר. לתמחר ולבחור.  אחרי שהתאוששתי מהבעסה של "למה לעזאזל לא הלכתי ללמוד משהו שאפשר לדפוק איתו חופה..אה...קופה", הגיע הזמן לעמוד זקוף, להביט לבנק בעיניים ולהתחיל לחלק צ'קים. והרבה מהם. אבל מה, שניה לפני התשלום חייבים הנחה. נטולת משמעות. פיצית. בינונית. גדולה. אחת שתשאיר אחריה כל סכום שיראה לי הגיוני לשלם לבנאדם על יום עבודה אחד. א-ח-ד. הבעיה היא, שאף אחד כולל אני לא רוצה לדחוק את הספק שלו לקיר ולהביא אותו מבועס תאחאת לחתונה כי הוא מרוויח 500 שקל פחות מהרגיל. קארמה וכאלה. איכשהו,זה ברור לי שברגע האמת אני לא אעזור מספיץ אומץ לבקש בשיטת הדוגרי.

ונשאלת השאלה – אז איך כן לבקש? סחבקית ניסתה כמה שיטות.

1.מי שהביאה אותי לעולם.
ההיגיון:  מאז ומעולם אני יוצאת מנקודת הנחה שאמא שלי עברה הרבה יותר ממני.  דוגרי, לאמהות אין בלקסיקון "לא נעים לי" בערך מהרגע שהן פתחו רגליים תחת זרקור אל מול 5 אנשים זרים בחדר ניתוח, תוך כדי צריחת "משה/דני/אבי  אני אקרע אותך,מה עשית לי!" אז כן, הכי הגיוני כשרוצים לסגור ספק זה לבוא עם אמא או לתת לה להתקשר בתפקיד הסחטנית. אני הרי, הכלה הרגישה בעלת הלוק הרומנטי. בעלי לעתיד הרי, הוא החתן הזורם והמצחיק, ומישהו  פה בסופו של דבר חייב להוות את גורם הכלבתיות ולמנוע מאיתנו ללכת כמו כבשים אל חופה מעוצבת מדולרים.

איפה ניסיתי: מעצבת שמלות.

אמרתי לאמא שלי להתקשר ולנסות לסגור איתה את המחיר שהיא נתנה לנו, אבל לכלול בתוכו את שמירת  החלק העליון אצלנו - המחוך– שעליו היא רצתה עוד חמש מאות ש"ח.

התוצאה: אמא התקשרה, אבל אמרה לה לתת לנו את אותו המחיר עם ההינומה. לאור הבלבול הקל בין מחוך לכיסוי ראש,  אני אגיד ביי ביי לעוד 500 ש"ח ואוסיף "תודה לאל" שאף אחד לא שם אותנו אחראיות על התקשורת בין ישראל לחמאס בשחרור של גלעד שליט.

2. סחבקיזם - או - נולדתי סדרן מוניות

ההיגיון: אנשים מגיבים יותר טוב לעמחה ולכאלה שלא מאיימים עליהם. אם אני אומר לספק שעובד עם ערסים ופריחות יום יום ולמד להגיד כפרה לפני שהוא מצחצח שיניים: "במטותא ממך אנא הורד לי את הסכום שאתה מבקש כי תקציבי אינו מאפשר" הוא ישלח אותי להתחתן באנגליה, אבל שם זה בפאונדים אז לא משתלם לי.

איפה ניסיתי: אצל כולם

בכנות, רוב האנשים לא הבינו למה הבחורה הבלונדינית מולם (טוב, שטנית), פתאום מספרת בדיחה ב-ח' ו-ע', אפילו שזה סימן ההיכר שלי בין החברים.

התוצאה: לא היו משמיעים אותי ב"אליקו" נגדיר את זה ככה.

3. פולניזם

בפולניזם אפשר להשתמש רק כשהאדם מולך מעמיד פנים שהוא נורא נורא מאושר בשבילך אפילו שהוא מכיר אותך רק דקה וחצי. כשמישהו אופטימי מדי - לך מותר להיות פסימית מדי.

חושך, זה מרזה?

איפה ניסיתי: רוב האופטימיות הייתה באיזיווד. הבחורה נורא רצתה לדעת איך אני ופוצי נפגשנו, (כאילו שזה קשור לחתונות בכלל?) - אז הוא סיפר לה שהוא הציל אותי מאוטו בוער. והיא האמינה עד שאמרתי לה שהוא צוחק. אם מי שיושבת מולך יותר שמחה ממך, או שאת לא בסדר או שהיא פשוט לא אמיתית. במקרה הזה, כנראה ששתי התשובות נכונות.

התוצאה: יש משהו נחמד בעובדה שסוגרים בשבילך הכל ואתה רק בא להיפגש ולסגור עם הספק, אבל ברגע שקשה לי להבין מי מרוויח מה שם ועל חשבון מי, אני מעדיפה להתחתן לבד בחושך.

4. התייאשותיזם

החלטנו להתחתן בקיץ. איתנו או לא איתנו, הם יסגרו את הזוגות שלהם.זוגות מהצפון, זוגות מהדרום, זוגות שמחים וזוגות מיופייפים,זוגות שיישארו לעד וזוגות שיישאר ביחד גג שנתיים - לא חסרים זוגות שיקחו את התאריך שלנו באולם, אצל הצלם ואפילו אצל המפריח יונים, שאומר שדווקא כשיונים מחרבנות על השולחנות – זה מביא הכי הרבה מזל. אנחנו, בצורה מעוותת כלשהי,  צריכים אותם יותר ממה שהם צריכים אותנו. בסופו של דבר, השיטה הכי טובה היא לקחת נשימה עמוקה, להגיד לעצמנו שאם נתחתן רק פעם אחת בחיים - כל הסיפור הזה ייצא הרבה יותר זול, ופשוט לחזור הביתה ולהשקיע בזוגיות במקום להשתגע מהמשא ומתן.